בשנים האחרונות אני משתתף במספר קבוצות חברים, שנפגשות פעם בשבועיים או פעם בחודש ל"לימוד עצמי משותף" – שיחות אותנטיות, אישיות, שנוגעות בשאלות הגדולות של החיים: משמעות, אהבה, אמונה, מוות, כוונה, אני-אתה, אני-אני וכדומה. והשיחות האלו יפות ומשמעותיות מאוד בעיניי.
בשנתיים האחרונות אני גם עורך, ביחד עם ידידי שייקה תדמור, אסופת מאמרים שכותרתה "חינוך – שאלות האדם", ומאמריה עוסקים בקשר ההדוק וברלוונטיות של "השאלות הגדולות" לחינוך. ואני נפגש עם קבוצות של צעירים, מורים, מנהלים, ומשוחח איתם על שאלות החיים שלהם, ועל הקשר שלהן לחינוך. גם השיחות האלו יפות ומשמעותיות מאוד בעיניי.
אבל
בשבילי "השאלות הקיומיות" הן רק דלתות אל משהו שנחבא מאחוריהן.
אל זה שאין לנו מילים, ואפילו לא שאלות, כדי לגעת בו.
אל משהו מופלא ומסתורי, שתמיד יישאר לנו מופלא ומסתורי.
אל הקיום עצמו.
::: :: : :
בתנועה 
עמיר איש יקר, אני נרגשת יחד איתך מעצם ההכרה המשותפת בקיומו של המופלא מאיתנו, ומצפה לפתיחתה של קבוצה ללימוד עצמי משותף בתל אביב, להזדמנות לחלוק את ההתרגשות הזו עם אחרים, ויחד לנסות לגלות מעבר למילים את מה שלא ניתן לבטא במילים..