יציאה מעבדות לחֵירות היא נס.
הסיבה לכך היא שרק נס יכול להביא אדם, כמוני וכמוכם, לבחור בחֵירות על-פני עבדות.
אנחנו הרי בוחרים כל הזמן, בחירה הרגלית ומותנית, לצמצם ולהגביל את מלוא הווייתנו, ולשעבד אותה – את עצמנו – לטיפוח הסיפור המפואר של חיינו, לצבירת נכסים (חומריים ורוחניים) שונים, לפיתוי אנשים אחרים, לאלף ואחת מטרות אישיות קטנות ובסופו-של-דבר חסרות משמעות שלנו.
לצאת לחֵירות פירושו להשאיר מאחור את כל זה ולצאת חסר-כל אל מדבר החופש האינסופי.
ומי ירצה בכך?
למה שמישהו ירצה בכך?
בגלל זה – בגללנו – יציאה מעבדות לחֵירות היא תמיד נס.
::: :: : :
בתנועה 
"לצאת לחֵירות פירושו להשאיר מאחור את כל זה ולצאת חסר-כל אל מדבר החופש האינסופי."
האומנם כל חירות היא יציאה בחוסר כל, האומנם כל חירות היא יציאה דווקא אל המדבר. אולי גם אלו קונבנציות של עבדות ?
אולי נבחר לבוא אל 'גן העדן' במקום למדבר, אולי דווקא 'חיתוך הכל' וביטול 'כל שהיה לנו ובנו' יוצר בנו געגוע של עבדות ?
בידידות גדולה, אהרל'ה
שאלות ותמיהות גדולות אתה מעלה, ואני מעדיף להשאירן פתוחות ותלויות אל מולי.
ובכל זאת אומר עוד, שהמצב של חירות אינו מקום קבוע (כמו "מדבר" או "גן עדן") אלא דינמיקה חיה. כל היצמדות, בין אם למדבר ובין אם לגן העדן, מוציאה אותנו מהמקום-לא-מקום הזה.
בידידות רבה ובברכת חג חירות שמח, עמיר