שאלות האדם עם ירמיהו יובל

המליצו לי לצפות בשיחה בין ירמיהו יובל ודב אלבוים במסגרת התכנית "מקבלים שבת" האחרונה (6 במרץ), ואני ממליץ לצפות בחמש הדקות האחרונות שלה, כאן: http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1767517

כידוע, ירמיהו יובל הוא מהפילוסופים החשובים והמשפיעים בישראל, והוא כיום כמעט בן 80 וחולה מאוד, חי על "זמן שאול" (כבר הרבה זמן). בקטע השיחה הבא הוא מפגין אומץ לב ויושרה מעוררי השראה.

אלבוים: האם החילונות הנאורה המודרנית, שמנסה למצוא את הדרך שלה בין יהדות של מסורת ליהודיות של מודרנה, זה בעצם המסע שלך, גם המסע שלך כאדם פרטי?

יובל: זה לא המסע שלי, מפני שהמסע שלי בפילוסופיה הוא לא דרך ההיסטוריה ולא דרך הלאומיות בכלל. אני נתפסתי אל ההיסטוריה בגלל שאלות מטפיזיות אונטולוגיות. האדם בקוסמוס, מעמד האדם ביקום, האפסיות של האדם, דברים כאלה. עם זה באתי לפילוסופיה, וזה נשאר בי עד היום הזה.

אלבוים: אז השאלות הגדולות, שהוליכו אותך כל החיים: משמעות האדם, האדם והקוסמוס, האם יש מטרה לחיי האדם – האם היום יש לך תשובות עליהן, אחרי כל-כך הרבה שנים של חיפוש?

יובל: האמת היא שכשהייתי אדם צעיר והתחלתי לעסוק בפילוסופיה, קיוויתי אבל לא ציפיתי שאני אצא יותר חכם מזה. אז בוא נגיד כך: יכול להיות שיצאתי יותר חכם מזה, ותכף אגיד לך באיזה מובן, אבל לא יצאתי יותר משכיל. זאת אומרת, אין לי תשובה לרבות מהשאלות. אבל אני יודע שהיעדר התשובה עדיף על האילוזיה, השקר העצמי וההליכה בנתיבות, שבאות לנחם אותי על זה שאין תשובה – ושאני במצב פילוסופי אותנטי יותר, אמתי יותר, נקי יותר, כשאני מתגבר על האילוזיה הזאת.

זה גם המודל שקנט מציע לך. הוא אומר, תדע שיש גבול. אנחנו לא יכולים להכיר את הטרנסצנדנטיות, ולא יעזור לנו שם דבר. מי שעושה את זה עוסק בהבלים, ויותר מזה, הוא מנכר את התבונה שלו, הופך אותה למנוכרת, מפני שהיא פועלת שלא על פי טבעה.

אלבוים: אז אתה אומר שגם היום, כשאתה בקרוב בן שמונים ואתה נאבק כבר עשרים שנה עם מחלת הסרטן ויש לך פרקינסון, ואתה רואה כבר את הקצה, אין לך יותר תשובות משהיו לך כשהיית צעיר?

יובל: להפך, כמו שאמרתי, אני פחות משכיל ואולי קצת יותר חכם. אני חושב שאחד האלמנטים של החוכמה, במובן הקלאסי של המילה, היה ללכת כמה רחוק שאתה יכול עם האמת, עם השכל, עם המוסר, לקבל שאינך יכול לענות תשובות לכמה מהשאלות החשובות ביותר, אבל לא לוותר על השאלות. להישאר במתח שבין הרציונליות של השאלה וחוסר היכולת לענות עליה. זו העמדה הרציונלית האמתית, לחיות בתוך המתח הזה. אני לא חושב שצריך להציע את זה לכל אדם, הרבה אנשים צריכים נחמות כאלה ואחרות –

אלבוים: ואתה לא זקוק לנחמה מדי פעם?

יובל: אני זקוק מאוד לנחמה. אני זקוק לאהבה, אני זקוק לחיים של משמעות של העולם הזה. אבל אני יודע שההוויה חסרת משמעות. אין משמעות להוויה כשלעצמה, אבל יש משמעות לאיך שאתה חי, מה אתה עושה בתוכה, ואיך אתה מקבל את העובדה שאין משמעות. זאת שאלה מאוד פילוסופית, זו לא שאלה לטענות קוגניטיביות כאלה ואחרות, אלא לעמדה, ל'אטיטיוד'.

במובן זה היה לי עוד מורה אחד שמאוד השפיע עליי, עוד מגיל 18, וזהו ניטשה. בדיוק בנקודה הזאת, שבה אתה לא מחפש נחמות מטפיזיות. אתה מוכן לקבל שיש משהו טרגי בחיים, במוגבלות של האדם. כשהייתי צעיר חשבתי שהטרגיות הזאת היא מונומנטלית, שיש בה משהו הירואי. אבל התפכחתי. נעשיתי יותר צנוע. בטרגיות הזאת אין שום דבר הירואי, ואני לא חושב את עצמי לנעלה על אחרים בגלל זה. אבל זהו האופן שבו אני מקבל את חיי ואת מותי.

אלבוים: פרופ' ירמיהו יובל, תודה רבה לך על השיחה החכמה וגלויית-הלב הזו.

yovel

מודעות פרסומת

אודות עמיר פריימן

אם אין אני לי, מי לי. וכשאני לעצמי, מה אני. ואם לא עכשיו, אימתי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה שאלות קיומיות, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s