את הספר "מדיטציה כחקירה מתבוננת" (Meditation As Contemplative Inquiry) של ארתור זיונס (Arthur Zajonc), שעוסק בחשיבותם ובתרומתם של תרגולים רוחניים לחיים ערים ונאורים, פותח זיונס בסיפור שממחיש את יכולתו של אדם "מאומן" לבחור בחירות נכונות גם תחת לחץ רגשי עצום. תרגמתי ואני מביא:

"בשנים שפעל למען זכויות השחורים באמריקה, מרטין לותר קינג הטיף ללא הפסק לפעולה לא אלימה כדרך להפנות את תשומת לב החברה לדיכוי השחורים, במיוחד בדרום ארה"ב. הוא קיבל איומים רבים ונעשו מספר ניסיונות התנקשות בחייו. באחד מהם הושלכה פצצה על חזית ביתו במונטגומרי, אלבמה, בעת שהוא היה בפגישה בכנסייה. המרפסת וחזית הבית ניזוקו קשה. אשתו, קורטה, וביתו יוקי היו באותה עת בחלקו האחורי של הבית, ואיש לא נפגע. עד שקינג הגיע כבר התאסף מול הבית קהל זועם של מאות שחורים מהשכונה, שהיו מוכנים להתנקם במשטרה שהגיעה למקום. מנהיגם האהוב ובני משפחתו הותקפו. כדי למנוע אפשרות של מהומות גזע, המשטרה ביקשה מקינג לדבר אל הקהל. קינג יצא אל מה שנותר מהמרפסת ההרוסה, הרים את ידיו וכולם השתתקו. הוא אמר:

"אנחנו דוגלים בחוק וסדר. אל תעשו שום דבר נמהר. אל תרימו את נשקכם. החי על חרבו ימות על חרבו, אמר האל. אנחנו מתנגדים לאלימות. אנו רוצים לאהוב את אויבינו. אני מבקש שתאהבו את אויבינו. היו טובים אליהם. אהבו אותם ותנו להם לדעת שאתם אוהבים אותם. אני לא התחלתי את החרם. התבקשתי על ידיכם להיות הדובר שלכם. אני רוצה שייוודע לאורכה ולרוחבה של הארץ הזאת, כי גם אם יעצרו אותי התנועה לא תיעצר. גם אם יעצרו אותי עבודתנו לא תיעצר. כי אנחנו עושים דבר נכון. אנחנו עושים דבר צודק. ואלוהים אתנו."

אחרי שקינג סיים כולם התפזרו בשקט לבתיהם כשהם אומרים "אמן" ו"יברכך האל". על פני רבים זלגו דמעות. ללא ספק, קינג חש זעם לנוכח הניסיון להרוג אותו ואת בני משפחתו, אבל הוא גם היה מסוגל למצוא בתוך עצמו מקום, ממנו היה יכול לדבר ולפעול בלי להגיב לשנאה בשנאה, אלא לפגוש שנאה באהבה."