גם האבן
בנפול עליה קרני השמש
רוטטת בכמיהה אילמת לאור
אך כבדה היא, אטומה ומוצקה

ועץ הצפצפה
בנשוב הרוח בעליו
מותח ענפיו אחריה
אך שורשיו עמוק באדמה

והחתול
חיה ערה ורגישה
מת מסקרנות לדעת
אך פעם זה רשרוש ופעם ציפור, ליטוף

ואני, שאדם אני
ונבראתי בצלם
האמת בוערת בעצמותיי
והיא שאינני יודע ושלעולם לא אדע