בתנועה

שאלות קיומיות והקיום עצמו

מודעות פרסומת

בשנים האחרונות אני משתתף במספר קבוצות חברים, שנפגשות פעם בשבועיים או פעם בחודש ל"לימוד עצמי משותף" – שיחות אותנטיות, אישיות, שנוגעות בשאלות הגדולות של החיים: משמעות, אהבה, אמונה, מוות, כוונה, אני-אתה, אני-אני וכדומה. והשיחות האלו יפות ומשמעותיות מאוד בעיניי.

בשנתיים האחרונות אני גם עורך, ביחד עם ידידי שייקה תדמור, אסופת מאמרים שכותרתה "חינוך – שאלות האדם", ומאמריה עוסקים בקשר ההדוק וברלוונטיות של "השאלות הגדולות" לחינוך. ואני נפגש עם קבוצות של צעירים, מורים, מנהלים, ומשוחח איתם על שאלות החיים שלהם, ועל הקשר שלהן לחינוך. גם השיחות האלו יפות ומשמעותיות מאוד בעיניי.

אבל

בשבילי "השאלות הקיומיות" הן רק דלתות אל משהו שנחבא מאחוריהן.
אל זה שאין לנו מילים, ואפילו לא שאלות, כדי לגעת בו.
אל משהו מופלא ומסתורי, שתמיד יישאר לנו מופלא ומסתורי.

אל הקיום עצמו.

מודעות פרסומת

מודעות פרסומת