מחשבות בעקבות צפייה בסרט ה"מוות מאפשר חיים", עליו כתוב שהוא "סרט דוקומנטרי באורך מלא שלוקח את הצופה למסע יפיפה לאחד מהמסעות המפחידים בחיים: המוות":
הסרט נעשה במטרה ברורה להראות שהתודעה אינה זהה לגוף הפיזי ואף אינה כרוכה בו, ושהיא ממשיכה אחרי המוות. אבל כדי לצאת ידי חובת איזון הוא כלל גם כמה ראיונות עם אנשי מדע שבטוחים שכשאנו מתים אנחנו פשוט מפסיקים להתקיים ושום דבר מאיתנו לא ממשיך.
ואני חשבתי, לאורך הצפייה בסרט, על כך שאף אחד מהמרואיינים בסרט לא היה מוכן להישאר במקום, שלי דווקא נראה כאמיתי ביותר בנוגע למוות: המקום של אי ידיעה.
חלק מהאנשים אמרו בלי היסוס שהם יודעים לבטח מהי התשובה (שיש/אין קיום אחרי המוות), ושאין להם ספק בה. אבל גם אלו שאמרו ש"כמובן אי אפשר לדעת לבטח", המשיכו ואמרו, עם לא פחות ביטחון, מהי התשובה הנחרצת שלהם.
אף אחת/ד לא אמר/ה "אני לא יודע/ת" ונשאר/ה עם זה.
אז אני רוצה להבהיר את עמדתי בנוגע לשאלת ההמשכיות אחרי המוות: אני באמת לא יודע. יש לי כל מיני חוויות ומחשבות ואינטואיציות בנוגע לכך, אבל בשורה התחתונה אני באמת באמת ולגמרי לא יודע.
::: :: : :
בתנועה 
אמנם אף אחד באמת לא יודע ב100% של וודאות אבל ניתוח די פשוט של מה שקורה לגוף אחרי המוות לא משאיר כמעט שום מקום לספק. בהתבסס על מה שאנחנו כן יודעים איך הגוף ובמיוחד המוח פועלים, לא קשה לנחש מה קורה אחרי המוות.
זה מתוך הנחה שהתודעה/הנפש/ה"אני" הם תוצרים של הגוף והמוח. המאמינים בהמשכיות אחרי המוות אינם מקבלים הנחה זו, ויש להם טיעונים והסברים לכך שלפחות מרכיב מסוים מהתודעה/הנפש/ה"אני" קיים באופן עצמאי ובלתי-תלוי בגוף ובמוח, והוא שממשיך אחרי המוות. הם גם טוענים שהמדע, שאינו מסוגל להוכיח או לשלול את קיומו של מרכיב זה, פשוט מתעלם ממנו.
כך שתוצאת ה"ניחוש" שאתה מציע, גיל, תלויה לגמרי בהנחות יסוד מסויימות ומאוד שנויות במחלוקת לגבי היחסים בין התודעה/הנפש/ה"אני" לבין הגוף והמוח.
ברור שלאנשים מאמינים יש סט הנחות אחר אבל אין להם שום בדל ראייה לנכונות התאוריה שלהם. לעומת זאת, אנחנו יודעים שכל מה שאנחנו חווים כבני אדם מקורו במוח ואין סיבה מיוחדת לחשוב שהתודעה יכולה להתקיים בלי מוח. עשו אפילו מחקרים על חווית סף המוות והצליחו לייצר אותה במעבדה.
גיל, יש הרבה מדענים רציניים שטוענים שיש הרבה ראיות לקיום אחרי המוות. והנחות היסוד של המדע, למרות שלא קוראים להן "אמונות" אלא "אקסיומות", הן אמונות לכל דבר. וה"אנחנו יודעים" שלך גם הוא מבוסס על אמונות שאין (ולא יכול להיות) בדל של ראייה לנכונותן – זו ההגדרה של אקסיומה מדעית.
עמיר, אתה יכול לתת לי שמות או רפרנסים לאותם מדענים? ואתה מתעקש לטעון שאין בדל ראייה לנכונותן ומתעלם מכל מה שאנחנו יודעים על איך המוח עובד ואיך הוא יוצר את חוויית האני או הנפש. כמות הראיות נגד היא אדירה בלי בדל ראייה בכיוון ההפוך. זה לא עניין סימטרי אלא שימוש בתער של אוקהם. קיומן של ישות נפשית כשאדם מת סותר את כל מה שאנחנו יודעים בביולוגיה ופיסיקה ולכן מחייב הוכחות חזקות ביותר. אין כאלו בנמצא. זה שנוח לאנשים לחשוב שאולי יש משהו לא אומר שאכן יש בסיס לאמונה הזו.
גיל, כשכתבתי "אין בדל של ראייה לנכונותן" התכוונתי לאקסיומות המדעיות, שבתוקף הגדרתן הן כאלו (אני מסתמך על המעט שאני יודע בפילוסופיה של המדע, וספציפית על "המבנה של מהפכות מדעיות" של תומס קון). המחקר המדעי, הכלים בהם משתמשים למחקר, והממצאים מהם בוחרים המדענים להתעלם, כולם נגזרים מאקסיומות אלו — שכאמור, הן הנחות-יסוד בלתי ניתנות לאישוש או להפרכה.
רפרנסים למדענים תוכל למצוא ב- http://en.wikipedia.org/wiki/Out-of-body_experience, ב- http://en.wikipedia.org/wiki/Consciousness_after_death וב- http://en.wikipedia.org/wiki/Near-death_experience .
דרך אגב (חשוב), רק כדי להבהיר את עמדתי: אני לא גורס שיש חיים או המשכיות של הנשמה או משהו מעין זה אחרי המוות. אני רק לא חושב שאפשר לקבוע באופן קונקלוסיבי שאין, כמו שגם אי אפשר לקבוע שיש. צריך להישאר פתוח — זו עמדתי, עד כה.
אם תקרא את הקישור שהבאת (וגם ציינתי זאת קודם) בנוגד לחוויות סף המוות, תראה שיש לזה הסברים מדעיים מצוינים ואפילו הצליחו לשחזר חוויות כאלו אצל אנשים שלא עמדו למות. זה בדיוק מה שאני אומר והוא שלמדע יש הסברים מצוינים בעוד האלטרנטיבה לא מציגה שום הסבר או מנגנון לקיומם של אותן תופעות. על פי כל קנה מידה אי אפשר לומר שהחלופה להסבר המדעי קרובה להיות שוות ערך אליו. עכשיו, אם תגיד לי שתאורטית יכול להיות שהמדע טועה אז אני אסכים איתך, אבל זה כמו להסכים שיתכן שהאבולוציה שגויה או שתורת היחסות שגויה. זה משהו שאולי תאורטי אבל מבחינה מעשית עם סיכוי קרוב לאפס.
כן, אני אכן סבור שההיסטוריה של המדע מלמדת אותנו שהמדע טועה כל הזמן, ובגדול, ואיני רואה סיבה להניח שהתפיסה המדעית המקובלת היום אינה שגויה. כולל, אם כבר הזכרת, תורת האבולוציה, שמתעלמת בתוקף מאפשרות סבירה מאוד בעיניי, והיא שהתהליך האבולוציוני אינו רנדומלי לגמרי.
אבל שאלתי אליך היא: האם העובדה שמדענים, לא פחות משכילים, נבונים וביקורתיים ממך, סבורים שלמדע אין הסבר מספק להרבה תופעות שדווחו ביחס למוות או לקשר גוף-תודעה, לא גורמת לך להשאיר מעט מקום לאפשרות שאולי איננו יודעים לבטח מה נכון כאן?
המדע טועה כל הזמן אבל יש בו מנגנון תיקון שלא קיים בשום מקום אחר. אני לא יודע למה אתה מתכוון שהתהליך האבולוציוני אינו רנדומלי לגמרי, ברור שהוא אינו רנדומלי כי יש ברירה טבעית ומינית. המוטאציות הן אקראיות התהליך עצמו רחוק מלהיות כזה.
השאלה אינה מי חושב מה אלא מהן העדויות שיש בנושא. הידע המדעי רחוק מלהיות מושלם אבל הוא מציג גוף ידע גדול, שכולל בסיס תאורטי מוצק ומחקרים וניסויים שתומכים במה שאני אומר. מה בדיוק האלטרנטיבה מציגה מלבד המנטרה השחוקה שהמדע לא תמיד יודע הכל? ספק תמיד צריך להיות ביחס למה שידוע ויש דרגות של ספקנות. בדיוק כמו בשאלת קיומו של אל או ישות על טבעית אחרת. כשאין אפילו עדות אחת שתומכת בקיומם איזה בסיס יש למחשבה שהם קיימים?
גיל, נראה לי שלמרות הרצון הטוב מצד שנינו, לא נגיע להסכמה, ואני מוכן לחיות עם זה. נסכים שלא להסכים?
מסכים! 🙂