כשאני יושב במדיטציה אני מודע לקיומו של העולם מחוץ לי, ואם לידי יושבים עוד אנשים אז אני מודע לנוכחותם, אבל אני לא בקשר אתם או ביחס אליהם. גם השעון מתקתק, אבל לי אין קשר או יחס לזמן.

אני לגמרי לבד.

ה"לבד" הזו דומה, אולי, למה שמרגיש ילד קטן כשהוא עוצם את עיניו והעולם חדל מלהתקיים.

דבר לא חסר בלבד הזה.

עם השנים, התיישב בי הלבד ותקע בי שורשים.
גם כשאני מתהלך ומדבר ועושה, הלבד נוכח בי.
ולכן איני צריך דבר.

כשייעלם העולם, רק זה יישאר.