לבד

כשאני יושב במדיטציה אני מודע לקיומו של העולם מחוץ לי, ואם לידי יושבים עוד אנשים אז אני מודע לנוכחותם, אבל אני לא בקשר אתם או ביחס אליהם. גם השעון מתקתק, אבל לי אין קשר או יחס לזמן.

אני לגמרי לבד.

ה"לבד" הזו דומה, אולי, למה שמרגיש ילד קטן כשהוא עוצם את עיניו והעולם חדל מלהתקיים.

דבר לא חסר בלבד הזה.

עם השנים, התיישב בי הלבד ותקע בי שורשים.
גם כשאני מתהלך ומדבר ועושה, הלבד נוכח בי.
ולכן איני צריך דבר.

כשייעלם העולם, רק זה יישאר.

cushion

מודעות פרסומת

אודות עמיר פריימן

אם אין אני לי, מי לי. וכשאני לעצמי, מה אני. ואם לא עכשיו, אימתי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה חינוך ורוח, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s