אחדוּת

לפעמים במפגש, כאשר אדם מדבר מתוך מצב של שאלה והתבוננות וגילוי עצמי, והאחר או האחרים מקשיבים לו הקשבה עמוקה, מתוך רצון להבין אותו באמת, במלואו, מתחוללת "תגובה כימית" מסתורית ומ"חומרי היסוד" של הדובר והמקשיב(ים) נוצרת תרכובת חדשה. בתרכובת הנוצרת משתתפים סובייקטים נפרדים שהם גם – להפתעתם ולשמחתם – סובייקט אחד. הדינמיקה הפנימית והבין-אישית שמתחוללת במפגש כזה היא מיוחדת במינה.

חוויית האחדוּת הזו (שאינה סותרת את הנפרדוּת) באה אצל המשתתפים לידי ביטוי בחשיבה יצירתית ומעוּדנת-הבחנה, בקרבה אינטימית ואוהבת, ובהתרחבוּת והיפתחוּת גבולות העצמי המוכרים. אנו מגלים שאנחנו יכולים להיות לבד וביחד באותה עת.

בכוחה של תגלית זו, במיוחד אם היא חוזרת ונשנית ואם אנו מוּדעים לערכה ולמשמעותה, לשנות משהו עמוק בנפשנו, כיחידים ואולי גם כאנושוּת.

התרחשויות כאלו הן יקרות-ערך ומשמעותיות בעיניי ובחיי, ואני רוצה לאפשר לאנשים נוספים לחוות אותן.

אודות עמיר פריימן

אם אין אני לי, מי לי. וכשאני לעצמי, מה אני. ואם לא עכשיו, אימתי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה לימוד עצמי משותף, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אחדוּת

  1. פינגבאק: 61 – תינוקות, עץ, השכל הפועל, נבואה והשגחה | אדם חי – האתר של ניר שטרן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s