שיחה שהייתה לי היום עם ידיד ממשיכה ללוות אותי, והיא על הכמיהה לחופש מכל מסגרת VS הרצון או הכורח להשתייך למסגרות.
השתייכות למסגרות — כמו "ישראלי", "יהודי", "גבר", "חילוני" וכדומה — מגבילה ומצמצמת אותנו, מעמידה אותנו אל מול ולפעמים בסתירה למסגרות אחרות, יוצרת בעיות לנו אישית ולאנושות בכלל.
חופשי ממסגרות אני כל-אדם, על-אדם. חופשי לנוע באשר אחפץ, קל כרוח, ללא גבולות וללא מעצורים, אחד אני עם הכול.
אבל כדי לפעול בעולם, ליצור ולחבור עם אנשים אחרים, אין לי ברירה אלא להשתייך. פעולה בעולם — כל פעולה — מחייבת בחירה: זה כן וזה לא, זה אני וזה לא אני. בחירה בהכרח יוצרת הפרדה, והפרדה בהכרח יוצרת מסגרת. זה בלתי נמנע.
האמנם יש סתירה בין חופש לבין בחירה, בין אוניברסליות לבין השתייכות?