בתנועה

את עצמנו אנחנו לא רואים

מודעות פרסומת

שני הקטעים הללו מייצגים סיטואציות שהייתי עד להן – הראשונה כסטודנט לרפואה והשנייה כחוקר דינמיקות עומק של תנועת השינוי הנוכחית. הסיטואציה הראשונה מתייחסת, אמנם, למצב פתולוגי חריג – אבל האם ייתכן שאי-יכולתה של האישה להכיר במצבה ולהתמודד אתו אינו שונה כל-כך ממצבו של פעיל המחאה, שמשוכנע שהוא בסדר ושהבעיה נמצאת "בקיר"? ואנחנו – מה אתנו? מה אנחנו לא רואים על עצמנו?

הייתכן שלא רק האנשים שסביבנו אינם מודעים להתנהגויות בעייתיות שלהם, אלא גם אנחנו? הייתכן שאנשים סביבנו רואים עלינו דברים גדולים וחשובים, שאנחנו לא מסוגלים לראות על עצמנו? זו מחשבה מפחידה. ואם היא נכונה, מה עלינו לעשות?

תשובה אחת אפשרית נותן לנו ויליאם שייקספיר, במילותיו של קסיוס במחזה "יוליוס קיסר" (מערכה שנייה, תרגום חופשי ומקוצר):
קסיוס: "אמור לי, ברוטוס הטוב, התוכל לראות את פניך?"
ברוטוס: "לא, קסיוס, כי העין יכולה לראות את עצמה רק במראה, או בעצמים אחרים."
קסיוס: "כיוון שאתה יודע שאינך יכול לראות את עצמך אלא במראה, אהיה אני לך מראה, ובענווה אאפשר לך לראות את שבעצמך אינך מכיר עדיין."

 

את המאמר הזה כתבתי למגזין אדם-עולם, בעקבות בקשה לכתוב מאמר לסדרה על “דברים שאנו לא רואים”, והוא התפרסם בגיליון שיצא זה עתה.

מודעות פרסומת

מודעות פרסומת