למה אנחנו נוסעים לחופשה רומנטית לפריז? — מאת: יובל נח הררי, מתוך "קיצור תולדות האנושות"

בספרו המצוין של יובל נח הררי, "קיצור תולדות האנושות", נתקלתי בפרק בו הוא מסביר למה בני אדם (קרי: אנחנו) מאמינים בכל לבם (קרי: לבנו) במוסכמות כאילו היו אמיתות מוחלטות. אחת הדרכים לכך היא "עיצוב הרצון" – לטענתו, "רוב בני האדם אינם רוצים לחשוב על כך שהסדר השולט בחייהם הוא מדומיין, מכיוון שהסדר המדומיין מעצב גם את הרצון שלהם… לכן למי שנולד לתוך סדר מדומיין מסוים מאוד קשה להבחין בכך שזה רק סדר מדומיין, ומאוד קשה לרצות לשנות אותו."

הנה כמה קטעים, משעשעים אך גם מעוררי מחשבה, מהפרק:

"…בני אדם נוטים להמליץ האחד לשני "לעשות מה שלבם אומר להם". אבל הלב הוא סוכן כפול, שאומר לנו בדרך כלל מה שהמיתוסים השולטים אמרו לו להגיד לנו. (ההנחיה "עשה מה שלבך אומר!" היא בעצמה מנטרה שהושתלה בתודעה שלנו על ידי המיתולוגיה הרומנטית של המאה ה-19 והתרבות הצרכנית של המאה ה-20)…

אפילו מה שנראה לבני אדם כרצונות אגואיסטיים לחלוטין, מתוכנתים בדרך כלל על ידי הסדר המדומיין הקולקטיבי. ניקח למשל את הרצון לנסוע לחופשה בחו"ל. אין שום דבר טבעי או ברור מאליו ברצון הזה. זכר-אלפא בלהקת שימפנזים לעולם לא ישתמש בכוחו בלהקה כדי לצאת לנופש בטריטוריה של הלהקה השכנה. עשירי מצרים העתיקה השקיעו הון תועפות בבניית פירמידות ובחניטת גופותיהם, אך לא בנסיעה ל'סאמר סייל' בבבל, או לחופשת סקי בפניקיה. הסיבה לכך שאנשים בעלי אמצעים בימינו בכל זאת מוציאים הון על נסיעות לחו"ל, היא שהם מאמינים אדוקים במיתוסים של הצרכנות הרומנטית…

…הרומנטיקה, אשר מעודדת גיוון, משתלבת בצורה מושלמת עם הצרכנות, אשר מעודדת צריכה. השילוב ביניהן יוצר שוק אינסופי של "חוויות", שעליו מבוססת תעשיית התיירות המודרנית. תעשיית התיירות מוכרת לנו לא כרטיסי טיסה ובתי מלון אלא "חוויות". פריז איננה עיר אלא חוויה. הודו איננה ארץ אלא חוויה מסוג אחר. סקי באלפים איננו ספורט אלא חוויה מסוג שלישי. צריכתן של חוויות אלו אמורה לעשות אותנו מאושרים יותר, מתוחכמים יותר ורחבי אופקים יותר. וכך למשל, כאשר היחסים בין מיליונר מודרני לאשתו מתערערים והוא לוקח אותה לחופשה רומנטית מושלמת בפריז, הוא עושה זאת מתוך אמונה אדוקה במיתוסים של הצרכנות הרומנטית – שהם כמובן מדומיינים. אדם עשיר במצרים הפרעונית לא היה מעלה בדעתו לפתור משבר במערכת היחסים עם אשתו על ידי נסיעה לחופשת קניות בבבל. במקום זאת הוא היה אולי בונה לה את הקבר הגדול והמפואר שהיא תמיד חלמה עליו…"

מודעות פרסומת

אודות עמיר פריימן

אם אין אני לי, מי לי. וכשאני לעצמי, מה אני. ואם לא עכשיו, אימתי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה קראתי, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s