זמן מה לפני פטירתו אמר רבי זוסיא: אם ישאלו אותי למה לא הייתי משה רבינו – אדע מה להשיב. אבל אם ישאלו אותי למה לא הייתי זוסיא – יסתתמו טענותי.
שאל אותו רבי אלימלך: ומיהו אותו זוסיא, שאתה מבקש להיות?
שתק רבי זוסיא עת ארוכה, ולבסוף אמר: הרגני נא הרוג, אך לא אדע.
עמיר פריימן
::: :: : :
::: :: : :
::: :: : :
::: :: : :
::: :: : :
::: :: : :
::: :: : :למדתי טאי-צ'י, רפואה ופילוסופיה של המדע, חייתי שנתיים במנזר זן ביפן ויותר מעשרים שנה בקהילה קטנה בעלת אוריינטציה רוחנית-פילוסופית בארה"ב. אני מתגורר עם רעייתי במושב בו גם גדלתי, מכהן כמנכ"ל התנועה להעצמת הרוח בחינוך. ערכתי שני ספרים (חינוך – מהות ורוח וחינוך – שאלות האדם) וכתבתי ספר נוסף (מערבולות רוח: סתירות ולבטים ביחסי מורה-תלמיד בדרך הרוחנית), מתפרנס מתרגום מחקרים רפואיים מיפנית לאנגלית, כותב הרבה בפייסבוק ולפעמים כאן. ב-2018 התחלתי ללמוד לתואר שלישי באוני' חיפה ולכתוב עבודת דוקטורט (וספר) בנושא: חיים מוארים - מחקר פנומנולוגי של דמויות מופת להתפתחות רוחנית יוצאת דופן. פוגש אנשים מעניינים. תמיד שמח להכיר עוד.
הדף שלי בפייסבוק
בתנועה 
שתק רבי זוסיא עת ארוכה ולבסוף אמר: הרגני נא הרוג, אך לא אדע לומר.
שתק רבי אלימלך.
גם זה טוב. אפשר בכלל לסיים עם תשובתו של רבי זוסיא, ולא לחזור לרבי אלימלך.
תודה, עמיר
.
אני מבין את הגרסה המודרנית, אבל דומני שהכותב לא הבין את הגרסה האותנטית.
רבי זושא לא היה אקזיסטנציאליסט פוסט מודרני.
כשהוא אמר: "בשמים לא ישאלו אותי 'מדוע לא היית משה רבינו', אלא בשמים ישאלו אותי 'מדוע אלא היית זושא'" – הוא התכוון, כפי שהאמונה החסידית מחנכת, שלכל אדם יש השליחות שלו וייעוד עבורו מאת ה'. הוא אינו אמור לחקות אחרים, או לנסות להגיע למעמד ופרסטיז'ה כלשהי, "בדומה לההוא". עליו לקיים את החיובים שהתורה מטילה עליו בתמימות, מתוך אמת פנימית שלו, בלי הביט לצדדים.
מסכים עם מנדי!
רבי אלימלך לא היה זן מסטר מנותק.
קטונתי לעומת רבי אלימלך, גם אם הוא משוכתב, אבל אני מתקומם מול האמירה שאלה הרהורי שטות. לדעתי זה ההרהור הכי לא שטותי שיכול להיות.
אין לזה שום קשר מיוחד דווקא לפוסט מודרניזם אקזיסטנציאליזם או זן, יותר מלכל הגות אנושית אחרת. בתלמוד נאמר (סנהדרין צ"ט ב') "ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם – רבא אמר כאילו עשאו לעצמו שנאמר ועשיתם אותם אל תקרי אותם אלא אתם".
התכלית היא שהאדם ייצור את עצמו. גנוז בו פוטנציאל ייחודי שלו והפירוש של להיות חי הוא המסע בכיוון של להגשים אותו. ברור שאם האדם שואל מה הוא באמת הוא לא יידע, זה תהליך צמיחה וחיפוש שאינו מסתיים. לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיפטר ממנה. התהליך הוא העיקר. וכדי שהוא יקרה צריך לחיות כל הזמן מתוך התבוננות מה נמצא בעומק נפשי באופן אמיתי ומה הוא השפעות מבחוץ, או נגרם על ידי פגיעות וכו'. מה הפנימיות שלי מזהה כחוויה של באמת לחיות, מה היא באמת רוצה מהכי בפנים שאני יכול להגיע כרגע, מה נכון לי לעשות כרגע לפי הקול הכי פנימי ואותנטי שאני יכול לזהות בתוך עצמי כרגע. מה היחסים עם סביבתי האנושית הכי נכונים לי לפי מה שבתוכי בפנים, מה יש בתוכי כרגע ליצור שהוא באמת ממני, באיזה אופן אני מזהה את החופש שאני זקוק לו מבפנים ומה מונע אותו, מה חוסם אותי, מה חסר לי, האם אני שמח ואם לא אז למה, האם אני בודד ואם כן אז למה, במה אני מאמין באמת, במה הייתי רוצה להאמין, וכו' וכו'. מחר תהיינה לי תשובות אחרות לשאלות האלה. גם אם היום אעשה משהו מכח זה מחר אשאל מחדש ואנסה לתקן לפי מה שאדע מחר וכן הלאה. החתירה היא להעמיק יותר ויותר ולהתקרב לאמת יותר ויותר. אין שום תשובות סופיות מוחלטות, אבל יכול להיות מסע וזה המון.
זו לדעתי הדרך שנלמדת ממקורות היהדות כמו מהרבה מקורות חכמים אחרים מכלך מיני תקופות ותרבויות, לדעתי בכל התקופות ההוגים בסופו של דבר הורו בכיוון הזה, זו חכמה אנושית בסיסית ואוניברסלית. מלבד הוגים של דתות ממוסדות או אידיאולוגיות ממוסדות כמו קומוניזם וכו' שניסו לשלול מהאדם את חיותו האותנטית ולשעבד אותו לקולקטיב כלשהו.
פינגבאק: מה פירוש להיות אני עצמי? – גרסה מעודכנת לסיפור על רבי זוסיא – מאת עמיר פריימן | אדם חי – האתר של ניר שטרן
למחרת חשבתי עוד קצת והוספתי עוד דברים:
הפרח או בעל החיים לא צריך לענות על השאלה מי אני כדי להיות מי שהוא. הוא פשוט חי והוא תמיד רק מי שהוא, ולא יכול להיות לא מי שהוא.
לאדם נראה לי כרגע שיש שני דברים שיכולים לקלקל לו לחיות ככה.
האחד הם דברים שעוקרים אותו מלהיות מי שהוא. זה יכול להיות רצון להיות כמו מישהו אחר, אם בגלל הרצון למצוא חן או כי בעיני עצמו הוא התרשם מאיך שמישהו אחר חי וההתרשמות דוחפת אותו לחיקוי. או בגלל שיש לו פחדים או פצעים שחוסמים אותו מלחיות בפשטות ותמימות כמו בעל חיים.
העבודה להיות מי שאני אינה לחפש לדעת מי אני, אלא לחפש לדעת מה אני לא. איפה המחסומים והכוחות שגורמים לי לאלץ את עצמי להיות דברים שאני לא, איפה אני כלב שמנסה לצפצף כמו ציפור, או כלב שמפחד לנבוח. לחפש מה מונע ממני לחיות באופן חופשי ותמים וגלוי וישר כמו בעל חיים, ולפרק את החסימות. אם אין חסימות ואני חי פשוט כמו בעל חיים כבר אין צורך שאדע לומר ולהגדיר מי אני.
השני הוא משום שבאדם יש כוחות מורכבים, יש בתוכו את כל כוחות הצמחים ובעלי החיים, יש לו שכל רציונלי ולב ואינטואיציה וגוף. הכוחות האלה יכולים להיות מסוכסכים וסותרים, מפריעים זה לזה. אדם יכול לומר: מי אני? אני שכל אנליטי מבריק. ואז ליבו המושתק צועק בלי קול אבל מה איתי? או גופו החסום צועק ומה איתי?
אדם יכול לומר אני פקעת של אמוציות משתוללות ופרועות. ואז השכל החסום שלו צועק בשקט אבל מה איתי?
צריך ללמוד להקשיב לקולות האלה, לחפש איך לגרום לכוחות האלה לתפוש את מקומם הנכון ולעבוד בהרמוניה בלי שיתנגשו ויחסמו זה את זה. בספרי אדם חי ניסיתי לערוך לפי מקורות היהדות תמונה של סדר הכוחות העיקרי באדם ותמונה של ההתנגשויות ביניהם והצעה כיצד יכולה להראות באופן מאוד כללי מערכת יחסים הרמונית ביניהם. כשהכוחות האלה לא חוסמים זה את זה האדם יכול להתקרב לחיים פשוטים ותמימים, וזה מי שהוא בלי צורך הכרחי שיהיה יכול להגדיר ולספר ולקרוא בשם כמענה לשאלה מי אני.