לאן הולך השור? – ראיון עם דיאן מושו המילטון, מורת זן אינטגראלית

ממשיכתה של שושלת מורי זן ידועה וכוכב עולה בחוגים האינטגרלים, דיאן מושו המילטון מייצגת את ההתחככות המרתקת בין מזרח ומערב, בין הארה מסורתית ומבט אל העתיד. לרגל ביקורה בארץ שוחחנו על יחסי מורה-תלמיד וקבוצה-יחיד.

דיאן מושו המילטון היא קרובה רחוקה שלי, כך גיליתי במהלך הכנותיי לראיון זה איתה. מסתבר ששנינו "נינים" של מורה הזן היפני הידוע הרדה רושי (כלומר, המורים של מורי הזן של שנינו היו אחים לדהרמה). זהו אחד הפלאים של רוחניות בת-זמננו – שהמילטון, שגדלה כמורמונית וניצחה פעם בתחרות "מלכת הרודיאו" של מדינת יוטה, ואני, שגדלתי במשפחה חקלאית בארץ וניצחתי פעם ב…תחרות הטלת רימוני יד, מוצאים עצמנו מקושרים רשמית דרך שושלת זן יפנית.

על מושו המילטון ("מושו" הוא שם זן, שמשמעותו "העדר קונפליקט") אני שומע מזה מספר שנים, כמורה רוחנית כריזמטית ומבוקשת בחוגים האינטגראליים. את ביקורה האחרון בישראל, ב-2008, לצערי החמצתי, אבל אני מצפה לראותה כאן בתחילת החודש הבא, כשתעביר ערב מבוא לתהליך ה"ביג מיינד/ביג הארט" ולאחר מכן סדנת סוף שבוע עם מורה אינטגראלי אחר, תומאס הובל.

למעשה, בימים אלה אני חושב לא מעט על היחסים שבין רוחניות ומוסריות, כיוון שאני עומד להשתתף במושב שידון בשאלה זו עם הובל, המילטון, בעלה מייקל צימרמן, מורה זן בעצמו ולשעבר שופט בית המשפט העליון של מדינת יוטה, ושלמה שוהם, מורה רוחני ולשעבר שופט ונציב הדורות הבאים בכנסת.

למושב ניתן השם העסיסי "מין, אלוהים ורוקנרול", אבל מעבר לסקסיות שלו זהו גם נושא רציני ומאתגר מאוד. כה הרבה מורים, פסיכולוגים, גורואים ורבנים נפלו לאחרונה על פניהם בגלל כשלים מוסריים, פגעו במאות ולפעמים במאות אלפים מתלמידיהם, ויצרו אווירה תרבותית של ציניות ביחס לאפשרות של יושרה ואמינות בבעלי-סמכות. אני חושב שזו שאלה חשובה לכולנו, ומצפה שיהיה לנו שיח משמעותי.

היו לי שפע של שאלות ונושאים לשיחה עם המילטון, אבל לראיון זה בחרנו להתמקד ביחסי מורה-תלמיד וקבוצה-יחיד בהקשר של התפתחות רוחנית. זהו נושא לוהט, ורלבנטי במיוחד להמילטון ולי: להמילטון, מפני שמורה הזן הקודם שלה, שהיה ידוע עד לפני חודשים ספורים כ"גנפו רושי" וכראש קהילת הזן הגדולה ביותר מחוץ ליפן, פרש מתפקידו בתחילת שנה זו בגלל שערוריית מין וכספים; ומפני שהיא עצמה הוסמכה כמורה לפני מספר שנים וייסדה לפני זמן קצר יחד עם בעלה מרכז זן עצמאי שלהם. ולי, מפני שעזבתי רק לפני שנתיים את הקהילה הרוחנית של EnlightenNext, אחרי שהייתי תלמיד קרוב של אנדרו כהן וחבר בליבת הקהילה שלו במשך למעלה מעשרים שנים, וכעת אני מתבונן "מבחוץ" בשאלת תפקידו של המורה הרוחני ובפנים שונות של יחסי הקבוצה והיחיד.

דיאן, האם כדי להתפתח רוחנית צריך להיכנס ליחסי מורה-תלמיד עם מורה רוחני?

"מורה רוחני נחוץ להתפתחותנו מפני שהוא חווה אותנו מנקודת מבט חיצונית לנו – כזו שאינה נגישה לנו עצמנו. כל מי שרוצה להתפתח, בכל תחום של החיים, צריך שייראו אותו גם מבחוץ, מבעד לעיניו של מורה, מדריך או מאמן. מבחינה זו היחסים עם מורה רוחני הם רגילים לגמרי.

"מצד שני, יחסים אלה הם לגמרי לא רגילים, מפני שתפקידו של המורה הרוחני הוא לכוון אותנו לעבר נקודת המבט האולטימטיבית, שמעבר לגבולות האגו שלנו ומעבר לכל תפיסה מושגית – כולל התפיסה הדואליסטית של מורה-תלמיד."

בנתיב הצמיחה הרוחנית שלך, מה קיבלת ועל מה היית צריכה לוותר כתלמידה של מורה רוחני?

"כתלמידה קיבלתי משמעת ושליטה עצמית ולמדתי לוותר על ההעדפות שלי ולכוון את תודעתי לזו של המורה שלי. פיתחתי סמדהי (ריכוז מדיטטיבי) דרך תרגול בהדרכתו, ורבות מפריצות הדרך הרוחניות שלי היו הודות להנחייתו. נאלצתי לוותר, כמובן, על המשוכנעות שאני תמיד צודקת, על תחושת המיוחדות שלי, ואפשר לומר שוויתרתי על הרעיון שהמורה הוא חבר שלי".

מה הכוונה "ויתרתי על הרעיון שהמורה הוא חבר שלי"?

"בגלל שאני כל כך מחשיבה חברות, זו הייתה אחת ההתקשרויות הרגשיות עליה היה לי הכי קשה לוותר. עם הזמן נעשה לי ברור שבעוד שהמורה שלי יכול להיות ידידותי, התפקיד שלו בחיי היה להעביר את התפיסה והחוויה הרוחניות של השושלת שלו. פעמים רבות התאכזבתי כאשר הוא לא תמך בי כחבר, אבל במשך הזמן הבנתי שזה לא היה תפקידו."

מהן בעינייך המכשלות העיקריות ביחסי מורה-תלמיד?

"הסיבה לכך שהיחסים בין תלמיד ומורה רוחני הם כה מאתגרים היא שאנו באים למורה עם שאלות קיומיות עמוקות ועם תשוקה לחופש רוחני, אבל בדרך כלל גם עם כל מיני צרכים נפשיים לא בדוקים וציפיות לא מודעות. אנחנו מביאים למורה את טראומות הילדות שלנו כדי שירפא אותן, את החסרים שלנו באהבה כדי שימלא אותם, ואת השאיפה שלנו להצליח ולהגיע להכרה בעולם, ולרוב, מבלי להיות מודעים לכל זה, אנו מתעקשים שכל שאנו באמת רוצים הוא להגיע להארה.

"אני מאמינה שתפקידו של המורה הוא לעזור לנו להיות ברורים ביחס לכוונתנו, וגם להגשים אותה. האמת היא שמעט מאוד אנשים באמת מחפשים התעוררות רוחנית, וחשוב להכיר בכך. וכמו בכל יחסים, חשוב שנבין מהן ההסכמות שלנו: מה אנו נותנים ומקבלים, באופן מודע, ביחסים עם המורה? ומה קורה כשאיננו מסוגלים עוד לעמוד בהסכמים? איך אנו מתירים את הקשר מתוך כבוד הדדי והכרת תודה על הזמן שבו היינו יחד?"

השאלה עבורי היא – האם ניתן להיות לגמרי אחראי, אותנטי ויצירתי כאשר אני ביחסים עם אדם יותר מפותח ממני מבחינה רוחנית, יותר חכם ממני, עם אינטואיציות יותר מדויקות משלי? ביחסים שהיו לי עם המורה הרוחני שלי לא הצלחתי בכך, ונראה לי שרק אנשים בודדים מסוגלים להישג הזה. נראה לי שלרוב האנשים, להיות "תלמיד" הוא עוד מכשול בפני הגשמתם העצמית המלאה.

"זו בדיוק הסיבה לכך שהאופן בו אתה נכנס ליחסים עם מורה ויוצא מהם הוא כה חשוב. החוזה שלך עם מורה רוחני הוא שתסמוך עליו, שתיכנע לו. במסורת שלנו, כניעה זו מאפשרת לך להתחיל לראות מבעד לעיניו של המורה, להיות מודע לנקודת מבט שהמורה מודע לה, ולחוות את קרקע ההוויה הנצחית דרכו. עם זאת, לעולם אינך רוצה להחליף את הראש שעל כתפיך בראש אחר, ואנו יודעים שאפילו הבודהה אמר לתלמידיו לפני מותו, 'היו אור לעצמכם'.

"לפיכך, כדי שכל תלמיד יממש את מלוא החופש והיצירתיות שלו, סביר שהוא יצטרך בנקודה מסוימת לעזוב את המורה שלו. האופן שבו המורה תומך בעזיבה של התלמיד הוא המדד למידת הבגרות של המורה. יש מורים שמצליחים בכך מאוד, ואחרים שנכשלים בכך כישלון חרוץ. יש תלמידים שיודעים מתי הגיע הזמן לעזוב, ועומדים בהחלטתם בעצב עמוק ובכבוד; אחרים מאשימים את המורה ועוזבים בסערה של כעס ואכזבה.

"כל מערכת יחסים עוברת תהליכים של הזדהות, היפרדות, והתחברות מחדש ברמה גבוהה יותר. אני מדגישה זאת לכל תלמידיי; ולפעמים, תפקידי הוא לעזור לתלמיד להרפות ממני ולהמשיך בדרכו העצמאית".

נקודה זו נכונה גם לגבי חברות בסנגה, בקהילה רוחנית.

"להשתייכות לסנגה, לקבוצה עם כוונה משותפת ותרגול יומיומי, יש יתרונות רבים. בסנגה אמיתית האגו שלך נחשף ואתה מתבגר מבחינה רוחנית הודות לכך שאתה מאותגר לוותר על עצמך ועל העדפותיך. הודות לחיים ולתרגול המשותף עם אחרים אתה זוכה להכיר את עצמך לעומק רב יותר. אתה גם זוכה לתועלות משניות רבות, כמו אינטימיות רגשית, תמיכה בשינויי חיים ואפילו תזונה נכונה.

"עם זאת, פירושה של מחויבות ארוכת טווח לקבוצה יכול להיות שלא תבנה קריירה כמקובל, שלא תתחתן ותקים משפחה, או שלא תוכל לעסוק בתחביבים האישיים שלך באותה מידה שהיית יכול אם לא היית בקהילה.

"זה יכול להיות מאוד מאתגר למי שהיה חלק מסנגה במשך שנים רבות לחזור לחיים רגילים. בשבילי, השאלה המרכזית ביחס לקבוצות רוחניות היא איך אנשים מצטרפים לקבוצה, עד כמה הם מודעים ומוכנים לדרישות שהיא תציב בפניהם, וחשוב מכל, איך הם עוזבים את הקבוצה – האם כבודם העצמי נשמר? האם הם יכולים לעזוב בלי טראומה? או האם כשאתה עוזב אתה מנודה?

"חוויה של נידוי מקבוצה אליה השתייכת במשך שנים רבות יכולה לגרום נזק עמוק. כמו כן, נשאלת השאלה מהם המנגנונים בהם הקבוצה והמורה בודקים את עצמם ומקבלים ביקורת מבחוץ? אם לא קיימים מנגנונים כאלו רוב הסיכויים שהקבוצה פועלת כמו כת. זו הבחנה שאני ממליצה שאנשים יעשו לפני שהם מצטרפים לקבוצה."

לכל קבוצה רוחנית או דתית שהכרתי עד כה היה "אגו קבוצתי" די חזק, במובן השלילי של המילה, משוכנעות שהקבוצה יודעת משהו חשוב שאף אחד אחר לא יודע, הנחות-יסוד לא בדוקות ולא נתונות לבדיקה והתנגדות חזקה לביקורת.

"נקודת המבט האבולוציונית מוסיפה פן מעניין לחלק זה של השיחה. אם אתה לוקח בחשבון שלאורך ההיסטוריה האנושית השתייכות לקבוצה הייתה למעשה תנאי להישרדות, אתה יכול להבין כמה חשובה הדינאמיקה של פנים וחוץ לקבוצה. הבדלת עצמנו מקבוצות אחרות הייתה תמיד חיונית לביטחוננו.

"כיום, קבוצה עם זהות עצמית חזקה, מטרה משותפת וקריטריונים ברורים להשתייכות, יוצרת כלי רב עוצמה ואווירה שתומכים בהגשמת מטרות הקבוצה. אבל בשלב זה של התפתחותנו האנושית עלינו גם להיות מסוגלים להבדיל בין הצורך בכלי רב עוצמה להשגת מטרותינו, לבין המנטאליות העתיקה של 'אנחנו והם', שכבר לא מתאימה לתודעה הכלל עולמית של ימינו."

במקרים רבים גם חברות בקבוצה מהווה מכשול בפני ביטוי מלא, חופשי ואותנטי, ואחריות מוחלטת של היחיד. עם זאת, נראה לי שאין תחליף לחברות בסנגה, או לפחות לחברות עם מספר שותפים לדרך בכדי להתפתח מבחינה רוחנית.

"אני מאמינה שבקהילות רוחניות אנחנו נתחיל לגלות יותר ויותר כיצד ניתן לשלב את הרצון שלנו באוטונומיה ובביטוי עצמאי, עם הצורך שלנו להשתייך, ועם התרגול החשוב של ויתור על האגו שלנו במסגרת קבוצה.

"אני מאמינה שככל שהתודעה האישית שלנו תתפתח, גם הקבוצות שלנו יתחילו להשתנות בדרך פעולתן. כמעט כל קהילה רוחנית שבראשה עומד מורה כל-יכול באה ממסורת מזרחית. במערב, התבניות האלו כבר השתנו, ואני מאמינה שהן ימשיכו להתפתח."

איך את רואה אותן מתפתחות? 

"אנחנו מבינים כיום את הדינאמיקות האנושיות הרבה יותר משהבנו אותן לפני שלושים או ארבעים שנה. אנחנו מבינים את התופעה של השלכה פסיכולוגית, ואיך היא משפיעה על היחסים עם המורה. אנחנו מבינים את הבעיה של אפליה מינית ושל גזענות, וכיצד המסורות הארוכות שלהן יכולות להשפיע על תהליכים בסנגה שלנו.

"אנו מבינים שהתבניות שאנו יוצרים משקפות את התודעה שלנו, ושעלינו להיות מוכנים לצמוח ולשנות אותן. עלינו להתמודד עם השאלות הללו ועם זאת לעשות כמיטב יכולתנו כדי לנהל את הארגונים שלנו ולספק לאנשים סביבה יציבה לתרגול הרוחני שלהם."

האם את יכולה לומר כיצד את, בתפקידך כמורה, מעצבת מחדש את התבניות הללו? 

"אני הוסמכתי כמורה רק לפני כחמש שנים, כך שאלו הן שאלות שאני רק מתחילה לחיות אותן. ממש לאחרונה ייסדתי מרכז זן עם בעלי, ואני צופה שעוד אשתנה לא מעט בעבודתי כמורה. החיים שלי היו תמיד דינמיים ופתוחים לשינוי.

"אני מתכוונת להתנסות ולחקור דרכים שונות של הוראה ושל עבודה עם קהילה, ואני מקווה שתלמידיי יחלקו איתי את אהבת הניסוי. חיינו ככלל הם תהליך של לימוד וחקירה. אני רוצה שנהיה נועזים, מוכנים ליטול סיכונים, ועם זאת נממש את מלוא יכולתנו לאהוב".

מודעות פרסומת

אודות עמיר פריימן

אם אין אני לי, מי לי. וכשאני לעצמי, מה אני. ואם לא עכשיו, אימתי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה ראיונות, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s