הבוקר מגיע כאשר אני מתעורר והשחר בתוכי. תיקון מוסרי הוא המאמץ להתנער מהשינה… עלינו ללמוד להתעורר מחדש ולשמור על עירנותינו, לא באמצעים מיכניים, כי אם בציפייה אינסופית לשחר, שאינו עוזב אותנו גם בשנתנו העמוקה ביותר. אין, לדעתי, עובדה מעודדת יותר מיכולתו הבלתי-מוטלת-בספק של האדם לרומם את חייו על ידי מאמץ מודע. משמעותית היא היכולת לצייר ציור מסוים, או לפסול פסל, ולשוות יופי למספר עצמים; אבל הרבה יותר מפואר הוא לפסול ולצייר את עצם האוירה ואת הכלי באמצעותו אנו מסתכלים, דבר אותו אנו מוסרית יכולים לעשות. להשפיע על טיבו של יום – זוהי הנעלה שבאומנויות.
הנרי דוד תורו, וולדן
Morning is when I am awake and there is a dawn in me. Moral reform is the effort to throw off sleep. . . . We must learn to reawaken and keep ourselves awake, not by mechanical aids, but by an infinite expectation of the dawn, which does not forsake us in our soundest sleep. I know of no more encouraging fact than the unquestionable ability of man to elevate his life by a conscious endeavor. It is something to be able to paint a particular picture, or to carve a statue, and so to make a few objects beautiful; but it is far more glorious to carve and paint the very atmosphere and medium through which we look, which morally we can do. To affect the quality of the day, that is the highest of artsHenry David Thoreau, Walden
אודות עמיר פריימן
אם אין אני לי, מי לי. וכשאני לעצמי, מה אני. ואם לא עכשיו, אימתי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה
קראתי, עם התגים
אמנות,
וולדן,
יצירתיות,
עירנות,
תודעה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה
עם קישור ישיר.