הקשבה יוצרת — מאת: אוטו שרמר

נתקלתי במאמר מעניין של אוטו שרמר ( Otto Scharmer), בשם "הנקודה העיוורת של המנהיגות", ובו הוא נוגע (אבל רק נוגע) בנושא שאני חוקר בעצמי ועם אחרים — גילוי משותף של עומק ושל יצירתיות.
שרמר מדבר על "הקשבה יוצרת", כרביעית בסוגי הקשבה שהוא מתאר: "הורדה" (Downloading), הקשבה לעובדות, הקשבה אמפתית, ו"הקשבה יוצרת" (Generative Listening). הנה הקטע מהמאמר:
* הקשבה ראשונה: הורדה
העמדה הפנימית של הקשבה מן הסוג הזה היא: ”כן, אני כבר יודע את זה“. כאשר כל מה שאתה שומע מאשש את מה שאתה כבר יודע ואת הרגליך השיפוטיים – ההקשבה שלך היא מסוג "הורדה".
* הקשבה שנייה: עובדתית
"הי, הביטו בזה!“ הקשבה כזאת היא עובדתית או ממוקדת באובייקטים: הקשבה מתוך שימת לב לעובדות או למידע שאינו ידוע לך. אתה מכבה את קול השיפוט שלך, ומתמקד בדברים שאינם ידועים לך. הפניית הקשב לעובדות היא הבסיס לכל מדע. אתה נותן למידע האובייקטיבי לדבר אליך. אתה שואל שאלות, ומקדיש תשומת לב רבה לתשובות שאתה מקבל. כשאנחנו פועלים מתוך הקשבה מהסוג הזה, אפשר וייסתר כל מה שאנו כבר יודעים, ונשים לב שיש דבר-מה חדש לפנינו: ”ראו, זה נראה כל-כך שונה היום!"
* הקשבה שלישית: אמפתית
"כן, אני יודע בדיוק איך אתה מרגיש“. רמה זו של הקשבה היא הקשבה אמפתית. כשאנו מעורבים בדיאלוג אמיתי ומקשיבים לבן-שיחנו מתוך תשומת לב זהירה, מתחולל שינוי עמוק במקום שממנו נובעת ההקשבה שלנו. אנו נעים מראיית העולם האובייקטיבי של החפצים, המספרים והעובדות אל הקשבה ל“אחר“, שלו עצמיות חיה ומתפתחת. לעתים, כשאנו אומרים ”אני יודע איך אתה מרגיש“, הדגש שלנו הוא על סוג של ידיעה שכלית ומופשטת. אבל דרוש לב פתוח באמת להרגיש את האחר. לב פתוח נותן לנו את היכולת האמפתית להתחבר עם אדם אחר ישירות מבפנים. כשזה קורה, נוצר ממד חדש ביחסים. אנו שוכחים את סדר היום הפרטי שלנו, ומתחילים לשים לב כיצד האחר רואה את העולם.
* הקשבה רביעית: יוצרת
”אני לא יכול לבטא במילים את מה שאני חווה; כל ישותי מאטה את מהלכה; אני מרגיש יותר שקט, נוכח בתוך עצמי; אני מתחבר למשהו גדול ממני“. סוג כזה של הקשבה מעביר אותנו לממד עמוק יותר של התרחשות. אני קורא לרמה הזאת של הקשבה ”הקשבה יוצרת“, או ”הקשבה מתוך השדה המתהווה של האפשרויות העתידיות“. רמה זו של הקשבה דורשת מאיתנו לפנות אל הרצון הפתוח שלנו – היכולת שלנו להתחבר לאפשרות העתידית הגבוהה ביותר שיכולה להגיע. אנו כבר לא מחפשים משהו מבחוץ. אנו לא מזדהים עוד עם מישהו אחר. ”אחדות“ או ”חסד“ הן אולי המילים שמתקרבות ביותר לתיאור החוויה הזאת. כאשר אתה מפעיל הקשבה מן הסוג הזה, אתה בעצמך עברת שינוי עדין אך מעמיק שחיבר אותך למקור עמוק יותר של ידע, הכולל ידע על האפשרות העתידית הטובה ביותר במצבך, ועל ה“אני“ הגבוה ביותר שאליו תוכל להגיע.
מכירים את ההקשבה הזו? קורה לכם? לפעמים?
(המאמר המלא נמצא כאן: http://tinyurl.com/scharmer)

אודות עמיר פריימן

אם אין אני לי, מי לי. וכשאני לעצמי, מה אני. ואם לא עכשיו, אימתי.
פוסט זה פורסם בקטגוריה לימוד עצמי משותף, קראתי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s